פסק-דין בתיק ב"ל 31637-07-10

1.      לפנינו תביעה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בעבודה בגבה בשל ארוע תאונתי מיום 20.4.06

2.      ואלה העובדות הרלוונטיות לענינו:

א.      התובעת, ילידת 1959, עבדה בתקופה הרלוונטית לתובענה כסייעת בסניף נתניה של מכון להסרת שיער מהגוף (להלן - המכון).

ב.       ביום 25.2.09 הגישה התובעת לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה (נת/1) ובה טענה כי ביום שישי, 20.4.06, בשעה 12:00 בצהריים. וכך תוארה הפגיעה בהודעה "קיבלתי סחורה ארגזים כבדים סידרתי במקום נתתי דחיפה עם הרגל לארגזים הרגל נתפסה לי לא יכולתי לזוז נסעתי למיון בב"ח מאיר כפר סבא". התובעת סימנה את האפשרות שנכחו עדים - סומנה הגב' איווט פדרמן, וצויין כי הודעה על הפגיעה נמסרה למנהלת - הגב' ציפי תורג'מן, אך לא צויין מועד מסירת ההודעה.

ג.        ביום 31.3.09 נחקרה התובעת על ידי חוקר הנתבע (נת/2) . התובעת טענה כי העיכוב בהגשת התביעה נובע מכך שהמכון סרב לתת טופס בל 250 והיא היתה עימו במשא ומתן. לגוף התאונה הסבירה התובעת כי התאונה ארעה ביום 21.4.06 - שהוא יום שישי בשבוע , שכן באותו היום התובעת היתה במיון בי"ח מאיר. לטענתה היא הגיעה לעבודה בבוקר; בשעה 12:00 התקבלה סחורה; עם רגל שמאל דחפה ארגזים ואז התחילו כאבי תופת. לטענתה, נכחו הן המזכירה (מרטין) והן היועצת (איווט). עוד טענה כי בשל הכאבים הפסיקה את העבודה ובערב פנתה למיון. התובע טענה כי שלושה חודשים שכבה ולא עבדה ואז ביקשה טופס בל 250, אך המנהלת הודיעה לה שהיא מפוטרת.

ד.       ביום 15.12.09 דחה פקיד התביעות את התביעה משלא הוכח להנחת דעתו הארוע התאונתי הנטען.

3.      בחודש יולי 2010 הוגשה התביעה שלפנינו, וביום 29.6.11 נחקרו העדים: מטעם התביעה - התובעת, ומטעם הנתבע - מנהלת הסניף הגב' תורג'מן. לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות, משלא עלה בידי התובעת להוכיח את קרות הארוע התאונתי.

4.      למעשה למעט עדותה של התובעת אין בפנינו כל ראיה לארוע התאונתי הנטען. במקרה זה לא רק שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, הרי שבעדות זו נפלו סתירות והיא אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים מזמן אמת. להלן טעמינו בתמצית.

5.                  תחילה נפנה לגרסאותיה של התביעה:

א.      כאמור, בטופס התביעה נטען כי התאונה ארעה ביום שישי, 20.4.06, בשעה 12:00 בצהריים. כאמור יום שישי היה יום 21.4.06. בעת החקירה תיקנה התובעת וציינה כי התאריך היה 21.4.06. לתיקון זה היה את ההגיון משלו כיון שהן בהודעה והן בחקירה טענה התובעת כי היא פנתה למיון בלילה של יום התאונה. לפי תעודת חדר המיון מיום 21.4.06, התובעת אכן הגיעה לשם ביום 21.4.11.

ב.       בעת החקירה הנגדית שינתה התובעת טעמה וטענה כי בעת החקירה בפני חוקר הנתבע היא טעתה והתאונה היתה ביום חמישי ה- 20.4.06. התובעת עמדה על גרסתה זו, ואף ציינה כי ביום שישי לא הלכה לעבודה.

ג.        בהחלט יתכן כי ממרחק הזמן יתערבבו להם הימים חמישי ושישי. יחד עם זאת, התובעת עמדה על כך שהארוע היה בשעה 12:00 בצהריים. עיון בדו"ח הנוכחות של התובעת (נת/3) מעלה כי ביום חמישי 20.4.06 עבדה התובעת משעה 14:58 ועד לשעה 19:51, ואילו ביום שישי 21.4.06 עבדה משעה 8:02 ועד לשעה 13:07. דהיינו, מבחינת תאור התאונה לא אפשרי שזו התרחשה ביום חמישי 20.4.06.

ד.       יתרה מזו עיון במכתב באת כוחה הקודמת של התובעת למכון (נת/11א') - מכתב מיום 17.12.06, מעלה כי שם נטען כי הארוע היה ביום 20.4.06 "או סמוך לכך" והוא התרחש ב "סופה של המשמרת".

ה.      גם אם נניח לענין מועד התאונה, נותרנו עם האמירה של התובעת לפיה היא פנתה למיון ביום התאונה. עיון בתעודת חדר המיון מיום 21.4.06 שעה 22:00 לערך (נת/4) מעלה כי מצויין שם שהכאבים התחילו "אתמול".

נציין כי בהמשך תעודת חדר המיון נרשם (אז כבר היה מדובר ביום 22.4.06 שעה 01:10) כי הכאבים התחילו "מערב 21.4.06". לכאורה, רישום שאינו מתיישב עם הרישום הראשוני, אך בכל מקרה גם הוא אינו מתיישב עם הגרסה של פניה למיון ביום התאונה.

ו.        כך או כך, גם אם לא נדקדק במועד התאונה לא יהיה בכך ולא כלום. שכן הגרסה של דחיפת ארגז עם רגל שמאל, היא גרסה שנולדה רק בשנת 2009, ואילו עיון במכתב ב"כ התובעת נת/11א' מעלה כי שם יש גרסה אחרת לארועים ויתרה מזה אין שם למעשה תאור של 'ארוע תאונתי'. כל שנטען שם הוא שהתובעת לפי הוראות הממונים "סידרה סחורה כבדה מאד על המדפים", וכי ,לקראת סופה של המשמרת החלה התובעת לחוש כאבים, בין היתר בגב. דהיינו, אין טענה שתוך כדי הסידור של הסחורה ארע ארוע תאונתי.

ז.        לזה נוסיף, כי במסמך הרפואי הראשון בו יש אזכור לתאונת עבודה - תעודה רפואית מיום 10.8.06 (נת/6), התאור מתייחס לכאבים שהחלו בזמן עבודה, ללא כל תאור של ארוע תאונתי.

6.      אם לא די בכל אלה, עיון בתיעוד הרפואי מ'זמן אמת' (קודם לביקור מיום 10.8.06) מעלה כי שם אין זכר לתאור של ארוע תאונתי בכלל או של ארוע תאונתי בעבודה בפרט. לא זאת אף זאת, בביקור אצל האורתופד מיום 2.5.06 צויין: "כאבים לאורך גפה שמאל תחתונה מזה 10 ימים ללא חבלה" (הדגשה הוספה - א.א.). על חשיבות הרישום הרפואי מזמן אמת ומשקלו אין צורך להכביר מילים.

7.      כאמור התובעת לא תמכה את טענתה בעדויות נוספות. התובעת הבהירה בתצהירה ובחקירתה הנגדית כי העדות לא ראו דבר כי הן ישבו במזכירות. גם אם נניח שכך הדבר ובעת מילוי ההודעה התובעת לא הבינה בדיוק למה הכוונה בעדים, עדין גם לטענתה הם ראו אותה יוצאת פגועה ולטענתה אחת מהן אף נתנה לה כדור משכך כאבים. אם כך, מדוע התובעת לא הביאה אותן לעדות? ההימנעות מלהביא מי מהן לעדות פועלת לרעתה. טוען ב"כ התובעת כי המכון הטיל אימה על העדות והן סרבו להעיד, אלא שטענה זו לא נתמכה בשום ראיה מהימנה ועלתה רק בחקירתה הנגדית של התובעת.